זכירה עצמית אפשרית בכל רגע בו אנו זוכרים לחלק תשומת-לב ולהיות נוכחים. אולם כדי לממש את מלוא האפשרויות לזכירה עצמית, עלינו לעשות יותר מנסיון מזדמן להיות נוכחים. עלינו להאריך את הנוכחות במטרה לעשותה יותר ויותר מתמשכת.

כפי שמר אוספנסקי אמר: "המשכיות היא הדבר העיקרי. הבזקים חטופים יכולים לקרות אך המשכיות דורשת מאמץ. אם אנו רוצים פרקי זמן ממושכים יותר של תודעה עצמית ולא רק הבזקים, עלינו להבין שהם אינם יכולים לבוא מעצמם, הם דורשים פעולה רצונית". הוא התייחס למאמצים הנעשים על-ידי 'אני'ים של עבודה כדי לתמוך בזכירה עצמית ולהאריך נוכחות.

לעיתים קרובות אנו זקוקים רק ל'אני' עבודה אחד כמו "חלק/י תשומת-לב" כדי להחזיר אותנו אל ההווה. אולם 'אני' אחד בדרך-כלל לא מספיק כדי להשאיר אותנו שם. כדי להאריך נוכחות נדרשת סדרה של 'אני'ים שביחד מתגברים על הנטיה של המכונה לדמיון ול'אני'ים מכניים. למשל, יתכן שנייצר סדרה של 'אני'י עבודה כמו "הייה/היי נוכח/ת. חלק/י תשומת-לב. הימנע/י מדמיון. אל תהיה/תהיי מזוהה. הייה/היי היכן שאת/ה. ראה/ראי את מה שלפניך. אל תמהר/י אל מעבר לרגע הזה".

'אני'ים של עבודה אינם מסובכים או מלאי טירוף. הם שלווים, ברורים ויציבים. הם מקדמים ומאריכים נוכחות בסבלנות בצורה הטובה ביותר בתנאים הנתונים. חשוב גם להבין ש'אני'י העבודה עצמם אינם המצב של הנוכחות שהם מקדמים. בשפת השיטה, 'אני'ים של עבודה הם מחשבות מכוונות הנוצרות על-ידי החלקים השכליים של המרכזים בנסיון לקדם את נוכחותם חסרת המילים של המרכזים הגבוהים.

רוברט ארל ברטון מסביר שקלף "גלגל המזל" (מספר X) בחפיסת קלפי הטארוט מתאר כיצד ה'אני'ים המכניים סובבים בתוכנו ותופסים את מקומה של נוכחות. הוא אומר גם ש'אני'י העבודה עושים את ההפך המוחלט: הם 'סובבים' בכיוון ההפוך, לא לטובתם שלהם אלא לשם קידום והארכת נוכחות. אך זה לעולם לא קורה מעצמו. ברגע שאנו מפסיקים לעשות מאמץ מודע לייצר 'אני'ים של עבודה ולהיות נוכחים, הדמיון מסתובב שוב בכיוון המכני ותופס את מקומה של נוכחות.

מר ברטון ציטט את חפיז כשדיבר על כך לאחרונה: "מישהו יגנוב אותך אם לא תישאר קרוב לאהוב". מר ברטון הוסיף: "כשאינכם מקדמים נוכחות, אתם הולכים אחרי כל 'אני', אחרי כל נושא של דמיון. הכל מצטמצם להישארות מחוץ לדמיון מרגע לרגע".

להיות נוכחים ברגע אחד זה דבר פשוט להפליא, אולם הארכת נוכחות מרגע לרגע היא דבר קשה ביותר, כפי שהיא אמורה להיות. לכך התכוון רודני קולין כשכתב: "כשהאדם מתחיל לראות שהוא יכול לזכור את עצמו רק לשניות בכל פעם, הדבר נראה זניח. אך מה שעליו להבין הוא שזה קשה בדיוק משום שזוהי התחלתו של מצב חדש עבורנו - מפתח לעולם חדש. אם היה זה קל ואם תוצאות היו באות מהר יותר, לא הייתה יכולה להיות לכך חשיבות שכזאת".

אנו מגלים את חשיבותו של 'העולם החדש' הזה על-ידי חזרה לזכירה עצמית שוב ושוב והארכת נוכחות למשך זמן ארוך ככל האפשר. אבן עראבי אמר: "לבי צמוד לדלתה של הנוכחות האלוהית, מחכה בתשומת-לב למה שיבוא כשהיא תפתח".